אז היא ניצחה את הסרטן.. ומה עכשיו? סיפורה של מירי שמתאר שילוב של דיקור והתמקדות

אני עוברת על הכתבים הסיניים ומוצאת את מה שתמיד הרגשתי כמטפלת:

"מחלות רבות מתחילות בנפש.. היכולת להביא.. לידי שינוי בדרך התפיסה וההרגשה,

כדי לסייע בתהליך הריפוי נדרשת מהמטפל הטוב" (su wen cp77 מתוך טקסט המדבר על חמש מכשלות המטפל)

הסינים העתיקים הדגישו את חשיבות המילים, בנוסף למחטים ולצמחי המרפא, כי בלעדיהן עלולה, לדבריהם, להיות החמצה בתהליך הטיפול.

חמש שנים אנחנו מכירות,

אנחנו נפגשות אחת לשבועיים. 

לגברת הזו מלאו 71 שנים

היא חיונית, עיניה קורנות אור, היא שנונה ואוהבת.

היא מגיעה אלי לקליניקה גם הבוקר 

היא שנה וחצי לאחר  שאובחן סרטן בשד שלה,

עברה טיפולי כימותרפיה והוצא הגידול

אדמומיות באזור שבין הגבות שלה מסמנת לי גם על אש פנימית שורפת

וכעסים הממלאים את עולמה היא יכולה להיזכר בעניין כלשהו,

יחסים במשפחה, ולפתע המבט שלה במקום אחר, מוטרד,

האור בעיניה כבוי ומשב טינה ממלא את החדר אני פותחת חלון.

עמוק בלב היא מעוררת בי השראה.

כמה מופלאה היא עוצמת האדם ביכולתו להתחדש,

להשתנות לצמוח. 

משהו בה היה תקוע זמן רב ואז טיפולים כימותרפיים –

עצמה הרסנית, הרג רב מערכתי ובמקרה שלה גם השכמה לחיים מתוך הליבה שלהם.

אמנם תקופת הטיפולים קשה אבל למי שבר מזל כמוה

יש יכולת להתמיד, הדבקות במטרת החיים לפניך,

והמשפחה נעטפת סביבך בשפע אהבה, דאגה חום ואכפתיות.

סערה ואז שקט.

הפרוטוקול הסתיים,

הגוף תשוש ומובס יחד עם זאת התחדשות מבצבצת כמו עלווה חדשה וטרייה –

התודעה מתרחבת,העור היבש מתקלף ומפנה מקום

לעור חדש וגמיש, השיער צומח בריא ואפור, כי זה הצבע שלו, פצעי חום מחלימים. 

הנשמה יודעת שהיא ניצחה.

היא שינתה הרגלים רבים, אוכלת בריא הפסיקה לעשן 

ועכשיו,השגרה שבה לחייה אלא שנותר בה איזה מין"מה עכשיו?" נו, אז "מה עכשיו?"

יש בה פחד ויש גם ריקנות יש בה עייפות לאה וגם מלחמה שמסרבת לדעוך כמו חותרת למלא את החללים לאו דווקא במהות חיובית, לאו לדווקא במהות שמבטאת את יכולותיה היצירתיות 

כלי האבחנה העיקרי שלי הוא מישוש הדופק 

דרכו ניתן לשים לב שהכבד שלה גדוש וכך גם הטחול –

רעילות, דחיסות, לחות יותר מדי מחשבות מעמיסות אותה,

העור שלה מגרד ומופיעים עוד פצעים ופרונקלים 

ארבעה טיפולים בהן בעזרת הדיקור אני מנקזת את הכעסים והרעילות מסתמנת הקלה,

הגרד נרגע, לא מופיעים פצעים חדשים,

אני מנסה עתה לפתוח דרך המילים פתח יציאה לכל הרעילות המבקשת דרכה החוצה..

"הדופק מרגיש יותר טוב" אני אומרת על אף שאני עדיין חשה את הכבד גדוש.

"מעבר לזה יש כעס, כמה כעס.." אני מאוד מכבדת את הכבד הזה, הוא עבר הרבה,

אני מדגישה  את ההערכה שיש לי אליו.

שתיקה.

ובלב אני מנסחת כבר שאלה חדשה.

שאלה שנפתחת יש בכוחה לעודד תנועה ליצור שינוי

"למי את לא מוכנה עדיין לסלוח?"

בסקרנות מתעניינת בסבלנות בכוונה להתיידד עם מקומות קשים וכואבים יותר,

לאפשר להם להתבטא, להתקבל.

היא לא מאחרת להציף רגשות ולשמחתי היא מדברת ומדברת

ואני מאפשרת לה לפנות עודפים,

מרחב להתנקות

ארבעה טיפולים נוספים, מסתמנת רגיעה נוספת.

היא נכנסת לקליניקה: "עייפות, בעיקר עייפות"שתיקה.

ואני שואלת את עצמי על מה מתבזבזים להם הכוחות? ושואלת אותה בקול:

למה את זקוקה כרגע?

 "אני צריכה שתפנקי אותי"

במפגש קודם אפשר שהייתי נשארת ברמה הזו,

אומרת לה "בואי, עלי על שולחן הטיפולים"

ונכנעת להפצרותיה לטיפול בטווינא (פיזיותרפיה סינית) או רפלקסולוגיה בנוסף לדיקור.

פינוק מיטיב, אך כאן אני חשה שהוא אקמול עבורה ותסכול עבורי.

אני נזכרת בציטוט אהוב

"כדי לפתור בעיה צריך להשתמש ברמת חשיבה אחרת מזו שיצרה אותה" (אלברט אינשטיין)

אז את שמה לב למשהו בך שזקוק לפינוק,

בואי תבדקי, אני מזמינה, מה רוצה להרגיש המקום הזה  בך שזקוק לפינוק?

והיא עונה: "שלווה, רוגע, מנוחה"

בסדר, תראי אם את יכולה לבדוק כעת מה המקום הזה בך שזקוק לפינוק

ממש לא רוצה להרגיש, לא מוכן, לא מסכים... להרגיש?

היא מתעלמת וממשיכה לתאר מה כן הייתה רוצה להרגיש פונה לסיפורים ואסוציאציות אחרות.

היא מאוד מדגישה את האופטימיות, שזה נותן לה כוח, יחד עם זאת אני שמה לב שהיא משקיעה גם הרבה מאוד אנרגיות בלדחוק את הקונפליקטים.

בעדינות אני מנסה להזכיר לה

האם היא תוכל לתאר תחושות ורגשות שהיא לא רוצה להרגיש,

ולעצמי אני אומרת: אם היא תתעלם הפעם לא אנסה שוב,

כנראה שזה מה שנכון לה כרגע ואכבד את זה.

" מחשבות רעות", היא עונה לאחר שתיקה

נכון לך לפרט?

כאב, פחד, אגואיסטיות, להיות לעצמי ולא מען אחרים,

פחד שלא אוכל להעניק, תחושה של להיות לבד.

ומה את עושה שמגיעות המחשבות האלו?

לוקחת ספר.. ישנה עם רדיו 

אני בוחרת מילים: 

את יודעת לפעמים כשיש מחשבות רעות אפשר להיות קצת חברה שלהן,

לא תמיד אפשר וגם זה כמובן ממש בסדר אבל לפעמים כן,

אפשר לבוא בגישה כזו סקרנית,

אמפטית לומר להן בפנים "זה ממש בסדר שבאתן עכשיו, אני רואה אתכן,

אני יודעת שאתן כאן, אני שמה לב לכעס, לפחד,

אני גם שמה לב עד כמה הפחד היום מבקש את תשומת הלב שלי

באופן מאוד ברור והחלטי ואולי אף מנסה לגרום לי לפעול בדרך כלשהי

אני אתכן כרגע ומאפשרת לכן להיות,

אני סקרנית להבין אתכן טוב יותר, למה באתן?

למה אתן כל כך להוטות להציף?

האם יש לכן מסר חשוב עבורי, אני בטוחה שיש סיבה למה אתן שבות ומופיעות.

אני כל הזמן משאירה את הנוכחות הערה בתמונה, את היכולת שלי לשים לב.

לסיכומו של מפגש

היכולת לשפר התנהלות רגשית מיטיבה הוא שינוי נכון לטובה.

מכתב זעם עשוי להיכתב מחדש כמכתב פיוס

שיחה יכולה להתפתח להצהרות אהבה מחזקות

קונפליקטים להידבר

יחסי אמון להבנות

משהו שנלחם בגבורה וגם כל כך קשה יכול להסכים לנוח לרגע,

לחדש כוחות, להרגע ולהתכונן לעבר החדש

האם הסוף שמח?הסיפור עוד לא נגמר,

וכל מפגש הוא חדש בשביל המסע שלה אליו הצטרפתי כתומכת

למילים יש כוח והן חזקות לא פחות ממחטים 

לרפואה הסינית ולהתמקדות יש כלים נפלאים לאבחן ולטפל, 

השילוב בין השניים, אם זה מתאים,מוביל מניסיוני,

פעמים רבות שינויים עמוקים עם תוצאות מוצלחות

אם עניין בחייך מבקש התייחסות, מבקש ריפוי - מוזמנת להתנסות מרתקת , אשמח לשמוע ממך עומר